אני תוהה האם זו הביקורתיות שזורמת בי לאחרונה יותר מתמיד, או הפריחה המיוחלת שבה אני יוצרת את ההזדמנות להשתפר, להתפתח ולגדול בספירלה שלי.
כותבת ומוחקת. מהדלקה האחרונה הבנתי כמה חשיבה ומידע יש לי בראש. שמתי לב ששכטות עושות אותי סגורה.
שמתי לב שאני יכולה שיחה שלמה להנהן ובעצם לא להקשיב לרגע. או לא לשאול. או לא להתעניין. או לשכוח - שרציתי באמת באמת רציתי אבל שכחתי.
הלוז עוד לא סגור. זה כאילו שאני לא סגורה על כלום באיזשהו מקום.
התחושה החזקה הזאת של לימבו , פועמת בי מאז שראיתי את הסרטון...
הלימבו זה הגולם...
אני יודעת שיש דברים בדרך שלי , שיגיעו לאיטם , כשאשלים עם עצמי ועם הדרך שלי.
ופתאום חשבתי לפתוח בלוג.
לאחד את המחשבות האלה שעולות לי באמצע היום...
אני רוצה לשים לב יותר.
אני רוצה להיות מסודרת יותר.
אני רוצה לשלוט.
אני רוצה להיות מסודרת יותר.
אני רוצה לעשות ולא להתעצל.
אני רוצה להיות עצמאית.
אני רוצה להיות עצמי שוב
כי אז אני יודעת, שיש דברים בדרך שלי, שיגיעו לאיטם.
הם יגיעו וצריך סבלנות..
לא להוריד את הראש.
להתחיל לבצע.
צריך קניות הביתה, קלמר, קופסאות ללוקר, אוזניות!!
דחיה למחר, דחיה למחר...
מסודרת יותר.
רושמת.
אני מריגשה שאני מתעדת את החיים שלפני הפרפר...
עכשיו אני חושבת שזהו הבלוג של הגולם.
;){kind=link}