ויותר מזה שהוא יפיק לי נענע, הוא מפיק לי דאגה, תעסוקה. הלכתי איתו ברחבי אלנבי והרגשתי מוארת..הוא גרם לי לחייך מתחתית הנשמה...
וזה מעניין. כי חייכו לי בחזרה...אנשים שנדמה שהרבה זמן לא חייכו למישהו ברחוב.
ופתאום שמחתי על זה שאני לא גרה בעיר עכשיו...והבנתי שזה מסר עבורי .. שהמקום הנכון לי הוא איפה שאני עכשיו. וכשיהיה לי נכון - אני אחזור לעיר.
חשבתי עליו היום. אני חושבת עליו לפעמים. וכמו שכולם אומרים, זה נעשה כואב, אבל פחות..וחושבים עליו..אבל פחות..וכך היה. ושמתי לב שאני לא מתגעגעת כל כך לכלום...ובעיקר מצטערת על כך שנפרדנו בצורה כזאת מכוערת ולא החלטית, אחרי אהבה כזאת גדולה.
ומפה הבנתי, שהסיפור לא נכתב על ידי, ובמערכת יחסים יש שנים. ולכן עכשיו אני צריכה לדעת לבחור את החצי השני בקפידה. ושיהיה בוגר ומכבד, ואם תגמר האהבה, שתגמר יפה.
זה העניין , הסקת מסקנות ואני חושבת על זה הרבה לאחרונה. ללמוד ולהפיק.
למדתי היום שעדיף לא להזיז את האוטו בתל אביב
למדתי שאני יכולה ללכת באיזה שכונה שבא לי,
שעדיף לי לחייך תמיד
שיש אנשים טובים
למדתי שאני רוצה לענות לאט יותר
להקשיב יותר, לעצור ולחשוב על תשובה
תשובה - לא מה שאני חושבת\מה שהייתי עושה
תשובה - כן להכווין את הצד השני למצוא בעצמו את הפיתרון.
להקשיב ולהפנים. לכבד, מדברים איתי עכשיו.
להקשיב למרצים, לחברים, למשפחה.
אני בשבועיים של עלייה, עושה לי טוב להיות פה בבית.
מצאתי את עצמי ממהרת הביתה מהלימודים וכותבת לבלוג. מעניין כמה אנשים יודעים שאלו חיי כהתגלמות הגולם...
;){kind=link}